החלטה בתיק ע"פ 854/04

השופט י' עדיאל:

1.            המערער בע"פ 854/04 (להלן - המערער), הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים י' צבן, צ' זילברטל ומ' דרורי), בשלושה אישומים של מעשים מגונים בבן משפחה, עבירה לפי סעיף 351(ג)(1) בצירוף סעיף 348(א) ובנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין). בנוסף, הורשע המערער בהתעללות בקטין על-ידי אחראי עליו, עבירה לפי סעיף 368ג לחוק העונשין. בית המשפט קמא גזר על המערער עונש של שבע שנות מאסר, מתוכן שש שנים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי.

2.            בפנינו שני ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. ערעור המערער על הרשעתו (ע"פ 854/04), וערעור המדינה על קולת העונש (ע"פ 908/04). 

הכרעת הדין של בית המשפט המחוזי

3.            המערער, יליד 1963, הנו אב לששה ילדים ובהם: א' - ילידת 1992; י' - ילידת 1993; ר' - יליד 1995; ו - ש' - יליד 1997; כנגד המערער הוגש כתב אישום הכולל ארבעה אישומים. באישום הראשון, הואשם המערער במעשים מגונים אשר ביצע בבתו א', ביום 22.10.02. המערער הואשם בכך כי שכב במיטתה של א' וקרא לה לשכב לצדו ומשסירבה א' להיכנס למיטה, משך אותה המערער בכוח למיטתה, ליטף את א' באיזור החזה, מישש את איבר מינה וכן נישק את חזה של א' שלוש פעמים. באישום השני, הואשם המערער במעשים מגונים אשר ביצע בבתו השנייה י', במועד בלתי ידוע בחודש אוקטובר 2002. המערער הואשם בכך כי שכב במיטתה של י' וליטף את ישבנה ואת איבר מינה. באישום השלישי, יוחסו למערער עבירות אינוס וכן מעשים מגונים בבנותיו, א' ו-י', שבוצעו במועדים שונים ורבים, במשך תקופה של שנה וחצי בטרם הגשת כתב האישום. באישום זה נטען, שהמערער, בתדירות של אחת לשבוע או שבועיים, ליטף את א' באזור החזה, נישק את חזה, ליטף אותה באיבר מינה וכן החדיר אצבע לאיבר מינה של א'. כמו כן, המערער הואשם כי בהזדמנויות רבות, ליטף את בתו י' באזור איבר המין והישבן וכן החדיר את אצבעו לאיבר מינה. באישום הרביעי, הואשם המערער כי במועדים שונים ורבים נהג להכות שלושה מילדיו, י', ר' ו-ש', באמצעות חגורת עור בחלקי גופם השונים, נהג לכנות את ילדיו בכינויים פוגעים ולהשפילם.

4.            בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בארבעת האישומים. עם זאת, בנוגע לאישום השלישי, המערער זוכה ברוב דעות, מביצוע עבירות של אינוס בגין החדרת אצבעות לאיבר המין, והורשע רק בביצוע מעשים מגונים. בית המשפט קמא קבע כי עדויותיהן של א' ו-י' אשר נגבו על-ידי חוקרי ילדים, יכולות לשמש כראיית סיוע זו לזו בהיותן עדויות על "מעשים דומים". עונשו של המערער נגזר לשבע שנות מאסר, מהן שש שנים לריצוי בפועל ושנה אחת על תנאי.

5.            בטרם נפנה לבחינת טענות הצדדים, נביא את עיקרי העובדות כפי שנקבעו על ידי בית המשפט קמא.

           כפי שעולה מהכרעת הדין, הפרשה נחשפה ביום 23.10.2002, כאשר י' הובאה למרכז הקהילתי לבריאות הנפש בבית החולים "הרצוג", בשל החמרה במצבה הנפשי ומחשבות אובדניות אשר הגיעו לכדי ניסיון לקפוץ מקומה שישית. בהערכת מצבה על-ידי הפסיכולוגית, עלה גם כי המערער שוכב עם אחותה א' באותה מיטה ומלטף אותה. עוד באותו היום, נחקרה י' על ידי חוקר ילדים והוחלט להוציאה מביתה. בחקירתה הראשונה אצל חוקר הילדים, התלוננה י' על אלימות קשה מצד המערער, אולם לא ציינה כי המערער ביצע בה מעשים מגונים.

           ביום 24.10.02 נחקרה י' בפעם השנייה. בחקירה זו, חזרה י' על תיאורי האלימות כלפיה וכן ציינה כי אביה שוכב במיטה אחת עם אחותה ומלטף אותה. גם בחקירה זו י' לא מסרה שהמערער ביצע בה מעשים מגונים. בצאתה מהחקירה השנייה, ניגשת י' לאמה וסיפרה לה "סוד", והוא כי המערער נוגע לה במקומות אינטימיים. בעקבות כך, נחקרת י' פעמיים נוספות, בימים 28.10.02 ו-31.10.02 (להלן- החקירה השלישית והחקירה הרביעית), ובחקירות אלו, פירטה בהרחבה את המעשים המגונים אשר המערער ביצע בה. 

           במקביל, ביום 23.10.02, נפגשה הבת הבכורה, א', עם היועצת החינוכית גב' מאשה וולף, עמה היא נהגה להיפגש בשל היותה חולת סרטן. בשיחה זו, אשר נערכה בעקבות הוצאתה של י' מהבית באותו היום, סיפרה א' ליועצת החינוכית כי המערער נוהג ללטפה. למחרת היום זומנה א' לחקירה בפני חוקרת ילדים. בחקירה זו, סיפרה א' כי יומיים קודם לכן המערער ביצע בה מעשים מגונים. א' סיפרה כי לאחר שיצאה מן המקלחת, המערער שכב במיטתה וקרא לה לשכב לצדו ולאחר שסירבה, המערער הכניס אותה בכוח למיטתה, שכב לצדה וליטף אותה בחזה ובישבן. א' הוסיפה כי המערער נוהג באופן תדיר (כפעם - פעמיים בשבוע במשך כשנה וחצי) לשכב לצדה וללטף את איבריה האינטימיים וכן ציינה כי בחלק מן המקרים המערער מכניס את אצבעו לאיבר מינה. א' הוסיפה וציינה בחקירתה כי המערער נוהג באלימות קשה כלפי אחותה י' וכלפי אחיה הקטנים.

           חוקר הילדים אשר חקר את י', ציין כי לדעתו י' סיפרה את שחוותה מתוך מקור ידע פנימי, בעיקר בשל העובדה שהרבתה להדגים, בהתאם לדברים שאמרה ובהתאם לסיטואציה. הוא הסביר כי ל-י' יש גלישות לפרטים לא רלוונטיים, דבר שאצל ילדים מלמד על דיווח אמיתי, שכן כאשר מדובר בעדות אמיתית, הילד אינו חושש "לעזוב" את הגרסה. החוקר ציין כי מצא עקביות פנימית וחיצונית בדבריה של י' וכי הוא מעריך שהדברים אותם פירטה אכן נחוו על ידה. החוקר מצא את עדותה של י' עקבית גם בכך שי' חזרה בחקירה הרביעית מיום 31.10.02, על פרטים מחקירתה השלישית מיום 28.10.02.

           חוקרת הילדים אשר בחנה את מהימנותה של א' ציינה כי עדותה באשר לאירוע מיום 22.10.02 הנה עדות מהימנה בשל המבנה הלוגי, העיגון בזמן, מקום וסיטואציה, תיאורי אינטראקציה וציטוט אמירות. ביחס לשאר האירועים, החוקרת ציינה כי התיאורים נמסרו בצורה משכנעת וכללו פרטים שאינם שכיחים ולפיכך קיימת סבירות כי מקורם בהתנסות או צפייה. עם זאת, באשר לאירועים אלו, נמנעה חוקרת הילדים מקביעת מהימנות בשל היעדר קריטריונים של זמן וסיטואציה. החוקרת ציינה כי עדותה של א' אינה מגמתית, דבר הנלמד מדברים חיוביים שא' אמרה על אביה וכן מצורת התבטאותה המינורית. חוקרת הילדים התרשמה כי אין מדובר בעדות אשר נשתלה במוחה של א' וכי א' הגיעה לעדות לא מוכנה.

           עדויותיהן של א' ו-י' אשר נגבו בהתאם לחוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), תשט"ו-1955 (להלן - חוק הגנת ילדים), תועדו באמצעות הקלטת וידיאו (בהתאם להוראות ס' 5א לחוק אשר תוקן בשנת תש"ס). בית המשפט קמא ציין כי צפייה והאזנה לקלטות העדויות לא מותירה מקום לספק כי אכן מדובר בגרסאות אמת שנמסרו כעדות על אירועים אשר הקטינות חוו בעצמן. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי העדויות נמסרו באופן אותנטי. באשר לעדותה של א' נקבע כי היא עדות פשוטה אשר המתאפיינת בתום וספונטאניות וכי מדבריה, תנועותיה והדגמותיה, אין ספק כי א' מספרת חוויות אישיות ולא דברים שאמרו או הדריכוה להגיד. באשר ל - י', מציין בית המשפט קמא, כי י' מתקשה לחשוף את מעשי המערער ואלו נחשפים בהדרגה לאחר שי' מציינת כי "אי אפשר לספר, זה קשה מאוד" ו"לי הוא נוגע במקום אחר. אבל את זה בהחלט שאני לא מספרת". האופן האמור שבו י' חושפת, בהדרגה, את מלוא היקף מעשיו המיניים של הנאשם, ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, מצביע בעליל על האותנטיות של גרסתה.

6.            המערער טען, תחילה, כי מדובר בעלילת שווא אשר הומצאה על-ידי אשתו במטרה להוציאו מן הבית, אך בסיכומיו בפני בית המשפט קמא הוא זנח את טענת העלילה והתמקד בטענה כי מעשיו בוצעו ללא כוונה מינית וכי העדויות לוקות ב"זיהום" וב"העתקה".

7.            בית המשפט קמא אשר התרשם כאמור, מן העדויות, דחה את טענות המערער והחליט להרשיעו על יסוד שתי העדויות שכל אחת מהן מהווה סיוע לעדות האחרת.

טענות הצדדים

8.            המערער ממקד את ערעורו בשלוש טענות עיקריות. ראשית, המערער טוען כי עדויותיהן של א'  ו-י' לוקות ב"זיהום" ו"העתקה", ועל כן אינן מהוות ראיות עצמאיות היכולות לסייע אחת לשנייה. בא כוח המערער מדגיש כי שימוש בעדותו של קטין כראיה מסייעת לעדותו של קטין אחר, הנו חריג אשר ניתן שייעשה רק בנסיבות מיוחדות, שלטענתו אינן מתקיימות במקרה דנן. שנית, המערער טוען כי לא הייתה כל מטרה מינית במעשיו ועל כן לא התקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש בעבירת המעשה המגונה. שלישית, נטען כי המעשים בהם הורשע בגין האישום הרביעי, אינם מהווים "התעללות" בקטין אלא לכל היותר, תקיפת קטין. המערער אף מבקש, לחילופין, להפחית מעונשו.

           ערעור המדינה מופנה כאמור, נגד קולת העונש בלבד. 

דיון